אירועים ופעילויות

תערוכות בתחנה

cbvnrtxuuaaoqgk

ספר תהלים על כל מזמוריו הינו אוסף ייחודי בתוך הספרות המקראית.
ספר תהלים לא מספר את סיפורו של עם ישראל. זהן קובץ מזמורים המשמיע את קולו של היחיד, את רגשותיו, פחדיו, ספקותיו ואמונותיו. ספר העוסק במקומו של האדם מול העולם הסובב אותו, בזמני מול הנצחי, בחומר מול רוח.
יוצרת הפרוייקט, האמנית ג'ודי טל קופלמן, מפרשת פסוקים נבחרים מספר תהלים בסדרה בת שלושים עבודות גרפיטי המוצגות במתחם התחנה הראשונה בירושלים. להלן העבודות ומספר מילים מאת האמנית – על כל תמונה.

929 תנך ביחד הינו מיזם חברתי אשר פועל לייצר שפה משותפת של ריבוי קולות ודעות בחברה הישראלית, סביב לימוד חווייתי בפרקי התנ"ך, ספר הספרים של כולנו.
האתר והאפליקציה של 929 מנגישים את הטקסט המקראי לכל אדם ומציעים פלטפורמה רחבה לאישים מכל גווני הקשת – במה הנותנת מקום לפרשנות אישית ואקטואלית של כותבים ויוצרים רבים. בין מאות הכותבים והכותבות של 929 נמצאים נשיא המדינה, שרי ממשלה, חברי כנסת, משוררים, סופרים, אמנים, רבנים מכל הזרמים, אנשי משפט, קציני צבא, פעילים חברתיים, אנשי חינוך וסופרים, בינהם: ראובן (רובי) ריבלין, א"ב יהושע, ארז ביטון, יאיר זקוביץ, רינו צרור, בני גנץ, אבירמה גולן, קובי אוז, גלית כהן קדם, יוכי ברנדס, דוד מנחם, דפנה ברק ארז, שי ניצן, ועוד ועוד.

cbvnrtxuuaaoqgk

למה זה קורה לפעמים, והכל נהיה מחניק וצר? ומה עוזר אז, להתאוורר ולהחליף כוחות? לי, החילונית, אין לי איזה אבא בשמים. אין אל מי לפנות לפעמים - ברגעים הקשים. לא תמיד זה מספיק - להיעזר באחרים. בהורים, בילדים, בבן הזוג .... או לצאת לקנות משהו, לעשות ספורט, לטייל. וככל שהשנים נוקפות, אני יודעת – שהמרחב הגדול, החופש, הוא נמצא ... בתוכנו. בשבילי - האל לא נמצא אי שם בשמים. כשאני רואה אדם שקם אחרי שהוא נופל, כשאני קוראת שיר טוב, רואה בניין יפהפה, או ספר, או תרופה למחלה - מעשי ידי אדם, אז המושג המסתורי הזה שנקרא "מותר האדם" – הוא הניצוץ הזה הבלתי מוסבר. והוא נמצא בתוכנו.

cbvnrtxuuaaoqgk

למרות שהייתי מאוד קטנה אז, אני זוכרת היטב את הרגע הזה – כשסבא שלי יצא מחדר השינה ושרוול החולצה עוד לא היה מכופתר. ראיתי ספרה שחורה אחת מהוהה על אמת ידו. הוא כיסה אותה מהר. לא שאלתי "מה זה?" גם דודתי לא שאלה "מה זה?" כשראתה גם היא, פעם, בטעות, את הצלקות שלו לרוחב הגב...
אז אני מאוד אוהבת את התרגום כאן.
תזכרנו – תורגם כ"קשיבות כלפיו" תפקדנו - תורגם כ"תשומת לב אליו." ובן אדם – זה תורגם כ: "בן תמותה."

cbvnrtxuuaaoqgk

למה "בלבבו?" ולא סתם "דובר אמת?" ומתי אני באמת באמת מישירה מבט אל הראי? כשאני שלמה עם האמת שלי.
וזה מזכיר לי את הסיפור של חיים באר על אימו עליה השלום, ששמרה את השבת ואת שלום ביתה, היא היתה רואה את חיים הילד קורא בחשיכה במיטתו, בשבת, וחוששת לעיניו המתקלקלות. ואז, ב"טעות" היתה נשענת על משקוף הדלת ונתקלת במרפקה במתג האור הנדלק...

cbvnrtxuuaaoqgk

לפני כמה שנים לנתי אצל ידידה בניו יורק. לשוער הבניין שלה, נוצרי מפלג מסויים שאינני זוכרת את שמו, קראו Adonay. זה היה לי מאוד משונה - רק להגיד לו Good morning Adonay אפילו, או לבקש ממנו לעזור לי עם המזוודה. וחשבתי, למה אסור אצלינו להגיד או לכתוב את השם הזה? או לקרוא לאיזה ילד על שמו? ואולי זה כל העניין. שהוא יישאר אי שם רחוק במחוזות הכיסופים - תמיד. הוא לא בר-השגה ... כמו הכמיהה עצמה.

cbvnrtxuuaaoqgk

אני זוכרת את עצמי כילדה מחכה לסופה של תפילת שמונה עשרה, לפסוק הזה, בשביל לבקש משאלה. זו היתה הזדמנות יום יומית, אפשרות זמינה - יותר מהנרות על עוגת יום ההולדת, או מכוכבים נופלים, או מהסביונים שהלבינו רק בסוף האביב. ביקשתי שילד אחד מהכיתה יאהב אותי חזרה, שאבא יהיה יותר שמח, שלא אפשל בנגינה בקונצרט מול אולם מלא בקהל - דברים פשוטים. היום אני כבר לא מרבה להתפלל וגם את הכתובת לתפילות כבר איבדתי... חוץ מכמה רגעים כאלה של חוסר אונים, שבהם חיפשתי מילים, חיפשתי כתובת...כשחיכינו לתוצאות של MRI או לטלפון שהתעכב בזמן המלחמה והדאגה כבר הטריפה. אני מאוד אוהבת את הביטוי הזה - "הגיון הלב." מהמילה "להגות". כן - זה עושה בלב קצת סדר. עצם ההגייה. וגם זה משהו...

cbvnrtxuuaaoqgk

אפרופו ילדים והורים, באנגלית אומרים "thankful" - מלא תודה. ויש thanksgiving : לתת - תודה. בעברית יש לנו אסיר תודה, מוקיר תודה, פחות מוצלח. כי להיות אסיר או מוקיר זה מעיק... זה להיות חייב. (זה יותר שייך למחלקה הפולנית...) אבל הנה בא פסוק מקסים - "לשמוע בקול תודה". יש קול כזה. כשאתה לא מקבל את מה שיש לך כמובן מאליו, אתה שומע איזה קול אחרthe voice of thanksgiving.