סיפורי התחנה הראשונה

טקס פתיחת התחנה – ספטמבר 1892

המונים רבים מתושבי ירושלים באו לחזות בפלא שהגיע לעיר: הרכבת. בטקס נכחו אישי ציבור ומכובדים רבים. על הבמה המפוארת עמדו זה לצד זה הפחה התורכי, קבוצה של מוזמנים מקושטא, שגרירים ועוד.

עיתון “המליץ” תיאר את בוא הרכבת במילים “נשמעה שריקת מכונת הקיטור ורכבי הברזל עמדו על כיכר בית הַנְּתִיבָה” ואליעזר בן יהודה כתב בעיתונו “האור” כי גאוה וגאון עבר הקטור אפיקים ונהרות, הרים וגבעות […] ובקול שופר חזק בא עד שערי עיר הקדש, עיר אשר יושביה נרתעים אחורנית מפני דֹפק החיים, עיר אוהבי תרדמות, מוקירי החֹשך, קרובי הַמָּוֶת, הנה הוא בא בה, ותרועת על שפתיו בקול השופר!”

התקפת תחנת הרכבת – אוקטובר 1946

שנת 1946 הייתה מלאה במאבקים בין השלטון הבריטי בארץ ישראל ללוחמי המחתרות. ב-22 ביולי פוצץ מלון המלך דוד בירושלים, דבר שהביא להרוגים רבים ולהחרפת המתח בעיר. ב-30 באוקטובר התכנסו כמה מחברי האצ”ל במטרה לפוצץ את תחנת הרכבת בירושלים.

אנשי המחתרת הגיעו לתחנה כשהם מחופשים ונושאים מזוודות נפץ. בגלל מידע מודיעיני מוקדם, חיכו להם בתחנה כוחות משטרה ובלשים והחל מרדף שבסופו נתפסו. בעקבות הפעולה, נידון אחד מאנשי המחתרת, מאיר פיינשטיין, למוות. פיינשטיין פוצץ את עצמו בתאו בכלא, יחד עם איש הלח”י, משה ברזני.